ענתבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו בדרישת התובע מן המבטחת של רכבו כי תשלם לו את העלות המלאה של החלפת פגוש אחורי ברכבו בפגוש חדש ומקורי, בעוד שהמבטחת מוכנה לשלם לתובע, ואכן שילמה לו, רק את עלות תיקון הפגוש אותו ביצע בפועל.

2. לטענת התובע - ביום 25.8.08 בעת שרכבו עמד בחניה, כבוי וללא נהג, פגע בו מאחור רכב אחר וגרם לו לנזק. לטענתו, הוא אוחז בידו כיום דו"ח שמאי ולפיו יש צורך בהחלפת הפגוש בפגוש חדש ומקורי. לטענתו, עפ"י הפסיקה אין זה משנה כלל ועיקר האם הוא בוחר לתקן את רכבו בהתאם לחוות דעת השמאי אם לאו. די בעצם קיומו של הנזק על מנת לזכות אותו בפיצוי בגין הנזק, כהגדרתו. התובע מפנה בהקשר זה לע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203 (להלן: "פס"ד זלוצין") ממנו עולה קביעה זו לטענתו, וכן לפסק דינו של כב' השופט חאג'-יחיא בת.א. (ת"א) 26706/08 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' ס.מ.א. שינוע כבד 1994 בע"מ (פס"ד מיום 8.1.09, לא פורסם).

3.לטענת הנתבעת - התובע לא מילא אחר הוראות הפוליסה בכל הנוגע לנושא השמאות. התובע פנה תחילה לשמאי אשר בדק את הרכב ושם את נזקיו. לאחר מכן פנה לנסות ולקבל פיצוי מאת צד ג'. משלא עלה בידו לעשות כן פנה אל הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין האירוע, אולם זאת רק ביום 29.6.09, כלומר כ- 10 חודשים לאחר האירוע ולאחר שכבר תיקן את הרכב, באופן שהעמיד את הנתבעת מול מצב מוגמר ודרש את מלוא הערכת הנזק שנקבעה ע"י השמאי מבלי שהותיר בידי הנתבעת את האפשרות לבדוק את הרכב ואת עלות התיקון כנדרש על פי תנאי הפוליסה.

הנתבעת הדגישה בטענותיה כי התובע הינו סוכן ביטוח אשר עבד בעבר גם איתה עצמה, כי הוא בקיא בדיני הביטוח ובנוהלי הגשת תביעות על פי הפוליסה וכי ידע שעליו להעביר את השומה לנתבעת מיד עם קבלתה וליתן לנתבעת את הזכות לבדוק את הרכב בטרם תיקונו וכן את הזכות לערער על השומה מטעמו בהתאם לתנאי הפוליסה, ובפרט סעיף 5, סעיף השמאות.

הנתבעת מוסיפה כי עם קבלת דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין האירוע נשוא התביעה, נבדק רכב התובע ע"י שמאי מטעם הנתבעת, לאחר שכבר תוקן הרכב ע"י התובע, ואישר רק את עלות התיקון שבוצע ולא את עלות החלפת הפגוש בהתאם לשומת השמאי מטעם התובע, ואשר לא בוצעה.

4.יש ממש בטענות הנתבעת.

עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה.

בתחילה טען כי הוא תבע את הנהג הפוגע לטענתו אולם במשפט הציע לו השופט למשוך את התביעה מאחר ולא הגיע עם דוח שמאי. לדבריו, "היום השגתי את דוח השמאי שנמצא ברשותה של חברת הביטוח" (עמ' 1, ש' 28).

באשר לרישא של הדברים, הרי שהנתבעת הציגה את המסמכים מן התביעה הקטנה שהוגשה ע"י התובע כנגד הנהג שפגע לטענתו ברכבו ("נ/1"), ומהם עולה כי:

(א) הנהג הכחיש כל קשר לנזק בפגוש של רכב התובע. יצויין, מבלי לקבוע כמובן קביעה כלשהי בהקשר זה, כי גרסתו של התובע לפיה רכב הנתבע באותה תביעה היה "בתוך" רכבו שלו כאשר התובע הגיע למקום, שכן הושאר חונה באופן זה, נשמעת בלתי סבירה כשלעצמה, וגם איננה תואמת את אופי הנזק הנראה בתמונות בפגוש האחורי של רכבו שהוא נזק נקודתי שנראה כי אינו מתפרש לרוחב הרכב.

(ב) התובע משך את תביעתו שם, בין אם מהטעם שבית המשפט הציע לו לעשות כן מאחר ולא הגיע עם דוח שמאי, כפי שהעיד בענייננו, ובין אם מהטעם שלא הוא תיקן את רכבו ולא הוא שילם עבור התיקון (אלא בן דודו) כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שם. התובע גם חוייב שם בהוצאות.

5.אולם הסיפא של הדברים חשובה יותר לענייננו, שכן עולה ממנה גרסה כאילו דוח השמאי שצורף לתביעה הנוכחית לא היה בידי התובע עד כה וכאילו מדובר בדוח שמאי של הנתבעת. התובע טען בתחילה באופן המפורש ביותר: "דוח השמאי של קל-גד לא נערך לבקשתי, אלא רק לבקשתה של חברת מגדל זמן מה לאחר התאונה", אולם בחקירתו הודה כי הוא פנה לשמאי קל-גד כדוח פרטי על מנת להשתמש בדוח זה כדי לתבוע את צד ג' (את הנהג שפגע לטענתו ברכבו) (עמ' 2, ש' 28-30).

לאחר מכן, כאשר נשאל האם נכון כי למעשה העמיד את הנתבעת בפני מצב מוגמר מבלי שהותיר בפניה את האפשרות לבדוק את הרכב ואת עלות התיקון כנדרש על פי הפוליסה, שב והתעקש כי אין זה נכון, שכן "השמאי של חברת הביטוח בדק את הרכב יום לאחר התאונה וצילם אותו ולא הוציא דוח" (עמ' 3, ש' 18-19). כאשר עומת עם העובדה שקודם לכן אישר כי הוא זה שבחר את השמאי ולא הנתבעת, השיב כי השמאי הוא מתוך רשימת שמאים של הנתבעת, וטען כי איננו יודע האם הוא היה "שמאי חוץ" או "שמאי בית".

לבד מן העובדה כי טענה כזו נשמעת לא אמינה כשהיא נשמעת מפיו של איש מקצוע בתחום, הרי שהתובע שוב לא הכחיש למעשה כי הוא זה שבחר את השמאי, לצרכי דו"ח פרטי מטעמו כאמור.

6.אמנם בדיעבד, ביום 2.7.09, כלומר לאחר שהתובע פנה לנתבעת בדרישת תשלום מכוח הפוליסה, אישרה הנתבעת את מימון שכר טרחת השמאי על ידה. אולם דומה כי אין בכך כדי לשנות מן העובדה שלכתחילה חוות הדעת היתה מטעם התובע ועבורו. בחוות הדעת אף צויין במפורש כי: "בהתאם להנחיות הפיקוח על הביטוח, זכותה של חברת הביטוח לערער על שומה זו", ולפיכך "אין להתחיל בתיקון הרכב לפני שחלפו 24 שעות מעת מסירת הצעת התיקון למוסך, ובמקרה שהחברה הודיעה על כוונתה לערער על הצעת התיקון, לא לפני שחלפו 72 שעות ממועד מסירת הצעת התיקון כאמור לעיל".

התובע לא אפשר לחברת הביטוח לערער על השומה, או בכלל לבדוק את הרכב טרם התיקון, וזאת בניגוד להוראות סעיף 5 לפוליסה שהיא פוליסה תקנית.

7.ראה גם פסה"ד בת"ק (בית שמש) 1073/09 פריג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, שגם בו דובר בין השאר על תיקון פגוש במקום החלפתו בהתאם לשומה, ובו נקבע ע"י כב' השופטת מאק-קלמנוביץ כי: "כלל בסיסי וידוע לכל הוא שעל מנת שחברת ביטוח תישא בנזק עליה לאשר את התיקון". נסיבות העניין שם אמנם שונות במקצת אולם העקרון יפה גם לענייננו.

8.למען השלמת התמונה, ולו בכדי להבין מדוע לא פנה התובע אל הנתבעת קודם לכן, מן הראוי לציין תביעה קטנה נוספת המצויה ברקע הדברים אשר המסמכים מתוכה הוצגו ע"י הנתבעת ("נ/2"). התובע הגיש כנגד סוכנות הביטוח באמצעותה בוטח הרכב אצל הנתבעת וכנגד מנהלה, תביעה להשבת תשלומי הפרמיה החל מיום תחילת הפוליסה, מאחר וסבר כי אין לו ביטוח תקף שכן לא עמד בדרישות המיגון של הנתבעת. אמנם תביעתו נדחתה, תוך חיובו בהוצאות, ומשמעות הדבר היא כי נקבע שהפוליסה כן היתה לכאורה בתוקף עד למועד בה ביטל אותה התובע. אולם מן התביעה אתה למד כי התובע סבר כי אין לו ביטוח תקף ומסיבה זו לא פנה אל הנתבעת קודם לכן.

באשר לפסיקה אליה הפנה התובע – פס"ד זלוצין אמנם קובע הלכה בדבר פיצוי ניזוק בגין נזקים שגרם לו המזיק גם אם הניזוק לא תיקן את הנזק, אולם הלכה פסוקה זו מן הראוי ליישם תוך התאמה לנסיבותיו של כל עניין ועניין. בענייננו מדובר בסיטואציה חוזית, של פיצוי מכוח פוליסה בגין נזקים שנגרמו ע"י צד ג', ופשיטא כי מי שטוען לקבלת פיצוי מכוח הפוליסה עליו למלא אחר הוראותיה.